בטיחות ואזהרות בקהיר

חזרתי מסופ"ש מקסים בקהיר, לא צריך לחשוש! פגשתי זוג שחי שם, עובדי שגרירות, והם תמיד אומרים כפרינציפ שהם מישראל. גם אנחנו אמרנו שהגענו מישראל ולא נתקלנו בשום עויינות. פעמים בודדות הזדהינו כקנדים אם ראינו נהג שנראה כמוסלמי אדוק או בקרבת המסגדים. ביום האחרון שלנו רצה להצטרף אלינו שוטר משטרת התיירים שלהם, הוא לא על מדים, אבל אמרנו שאנחנו מעדיפים שלא והוא ממש לא התווכח איתנו. רק בחזרה לשדה התעופה הוא התלווה אלינו, זה סתם איזו שהיא רוטינה של המצרים, רק בשביל לסמן וי. הם מלווים גם אמריקאים ואנגלים אז אל תחשבו שזה מסוכן לנו.

המצרים מאוד אדיבים ומסבירי פנים, בסה"כ חביבים מאוד. כמו כל מדינת עולם שלישי, הם ינסו להוציא מהתייר כמה שיותר מזומן או בקשיש ולא צריך להתרגש מזה. פשוט להתמקח או לקחת בחשבון שזה חלק מהתרבות. הם לא רמאים, הם פשוט עניים מאוד ומנסים לשרוד. מצרים היא בדיוק כמו הודו - רק יותר נקייה והכבישים נוחים יותר. 

מי שלא רגוע לגבי הנסיעה, אולי עדיף שיחסוך לעצמו ולמשפחתו את החרדה ופשוט לא ייסע. במהלך השהות שלי שמתי לב שכל המקרים בהם חששתי מסיבות בטחוניות התרחשו אצלי בראש... אמנם אין שום סיבה לנפנף בזהות הישראלית שלכם בכל מקום, אבל לרוב רובם של המצרים אין מושג מה זה ישראלי, איך נשמעת עברית, ולמה אנחנו חושבים שזה כל כך מעניין אותם... אמנם תשאלו 5 פעמים בשעה what your nationality? אבל זה רק בגלל שזהו אחד המשפטים היחידים שרובם יודעים להגיד באנגלית, וזה יוצר טריגר לשיחה בה הם ינסו למכור לכם מוצר או שירות כלשהו.

הפעמים היחידות בהן הצהרתי שאני ישראלי, ואף הראיתי דרכון, היו בנסיעות הארוכות אל טאבה וממנה, ותתפלאו, אחרי שראיתי באיזו רצינות השוטרים המצריים לוקחים את העובדה שישנו ישראלי על האוטובוס- הרגשתי יותר בטוח. פשוט תנסו להבין שהאינטרס המצרי לשמור על בטחונם של תיירים הוא עצום, ושכל המחסומים שאתם רואים בדרך נועדו אך ורק לסיבות האלו.

לגבי בטיחות: המצרים הם אנשים מאוד חמים ונעימים, וברוב המקרים יעשו הכל כדי לתת לכם הרגשה טובה, כמו בכל מדינה מסורתית- פשוט דעו לכבד את המקום ומנהגיו, וזה תופס לגבי הפגנת חיבה במקומות ציבוריים, לבוש חשוף לבנות ולבנים (מכנסיים קצרים צריכים לכסות את הברך), נשים יכולות להסתובב לבד בלילה, וכנראה שיקבלו הערות סקסיסטיות כאלו ואחרות, אבל לא מעבר לזה.

שהיתי קצת מעל חודש בקהיר וגם אני נתקלתי בהתלבטות: "האם להגיד שאני ישראלי?". החוקיות שסיגלתי לעצמי הייתה - אם אני הולך לדבר הרבה עם בן שיחי או להיפגש איתו שוב אז אני ישראלי ואם לא - הצגתי את עצמי כפולני.

בחלק גדול מהמקרים הצגתי את עצמי כפולני וכשהכרתי את בן שיחי טוב יותר והרגשתי שאני יכול לסמוך עליו אמרתי לו שאני ישראלי. הם מבינים את הקושי ורבים מהם אמרו לי משהו כמו: "זה בסדר שאמרת לי אבל אל תגיד לכל אחד ברחוב שאתה ישראלי..."

בכל מקרה- הייתי ממליץ בחום לא להזדהות כישראלי בפני נהגי מוניות וסתם אנשים ברחוב ששואלים מאיפה אתם (זה קורה כל הזמן).

למה פולני? אם אתם שולטים בשפה אחרת ברמת שפת אם אז כדאי להזדהות על פיה. אם לא - אל תגידו שאתם: צרפתים, גרמנים, איטלקים או אנגלוסקסים. רבים מהם (במיוחד אלו שקשורים לתיירות) יודעים לזהות אותם וחלקם אף לדבר בשפות האלו.

אין כמעט תיירים פולנים (בערבית - בולנדה) כך שזה הימור די טוב.

בכל מקרה - אל תבינו מהטיפ הזה שקהיר היא עיר מסוכנת- זו עיר בטוחה וידידותית ביותר!

תהנו.

קהיר עיר ענקית עם המוני תיירים. מה שמזמין גם מטרידים ובטלנים למיניהם, שמעונינים להיתפרנס על חשבון התייר. ברחוב שואלים כל הזמן לאום לרוב בשביל להגיע לעיקר - ללוות אתכם ולדרוש כסף בקשיש. אז ראשית כל אתם לא חייבים לאף אחד כלום ובטח שאתם לא בחקירה. הפיתרון הכי טוב זה להגיד עזוב אותי אין זה מענינך מאיפה אני ואין לי כסף לפרנס אותך. במילים אחרות חפש לך פרייר אחד.

בתור ישראלים (שם המשפחה שלנו הוא ``ישראלי``) לא הרגשנו שום חשש. המצרים היו מקסימים, לא הייתה בעיה לדבר בעברית או להגיד שאנחנו מישראל. להיפך – קבלת הפנים הייתה נורא חמימה ומשמחת. אפילו בשווקים הנידחים. כמובן שצריך להפעיל שיקול דעת, ולא להיות שאננים, יש שם גם אנשים שעוינים את ישראל (אנחנו לא נתקלנו בהם אבל הם קיימים). אמרו לנו מראש לא להתקרב לאנשים עם זקן בלי שפם וכיפה לבנה על הראש, כי הם קיצוניים. לא יודעת אם זה נכון, אנחנו דיברנו עם כאלה והם היו נחמדים. 

מסתבר, מה שלא ידענו, שלכל תייר ישראלי או אמריקאי, הממשלה מצמידה אבטחה. אנחנו ממש לא שמחנו מהעניין, כיוון שהדבר הופך אותך אוטומטית למטרה נעה ובולטת, וגם זה ממש מעיק שמסתובב איתך עוד מישהו והופך הכל לרשמי (הורס את האותנטיות של המפגש עם המקומיים והמקום ) ובירוקרטי (ההתנהלות שלהם איטית נורא). אנחנו הצלחנו להתחמק מזה (כל בוקר חיכה לנו שומר אחר בכניסה למלון, היינו יוצאים אחד אחד ונפגשים במקום אחר). אני לא יודעת באיזה רמה של מלון אתם מתכוונים ללון, אבל נראה לי שזה פועל כך במלונות של ארבעה כוכבים ומעלה (המלון מדווח למשטרה שיש לו ישראלים והיא שולחת שומר). בכל אופן אולי דרכונים זרים יעזרו. שווה לכם לברר איך אפשר להיפטר מזה. 

לבוש לנשים - אכן סוגיה שהטרידה גם אותי – חשוב להתלבש בצניעות. לא גופיות, לא מכנסיים קצרים. אני הצטערתי שלא לקחתי איתי חצאית ארוכה (מכנסיים הופכים אותך לבולטת) במקומות מסויימים גם שמתי כובע או צעיף על הראש (היה גם קצת קר אז זה הסתדר). אחד הדברים העצובים ביותר שיש במצרים בעיני, זה הנשים הרעולות מכף רגל ועד ראש, עם חרך קטן מאוד לעיניים.

יכול להיות שכל הכתוב מטה הינו עניין של מזלי בלבד ומישהי אחרת יכולה להיכנס לצרות באותם מצבים. הנני מבקשת לקחת את זה בחשבון. בניגוד למה שכתוב במדריכי הטיולים, ההתרשמות שלי הייתה שזה לא ממש מסוכן (כמובן אם לטייל בשכל). 

אני הייתי יומיים בקהיר. לא אגיד לגבי כל האיזורים - יש בטח איזורים מסוכנים יותר שלשם לא כדאי להיכנס לבד אבל באיזור השכונות המוסלמיות בין Ibn Tulun Mosque ל - Maridabi Mosque טיילתי לבד ברגל בלי בעייה. לבשתי חצאית ארוכה וכיסוי ראש. כמה פעמים לקחתי מונית - גם היה בסדר. נהגי מונית לרב לא יודעים אנגלית לכן צריך לקחת איתכם מפה כדי להראות לנהגי מוניות לאן אתם צריכים. 

שתי המלצות כלליות שיכולות לעזור גם לאישה וגם לגבר: צריך להיזהר מנותני עצות ברחוב. לפעמים זה יכול להועיל, אך לפעמים יכולים לצחוק עליכם. בחור צעיר אמר לי בעיניים שמסגד ממול כבר סגור וזה היה שקר. בחור אחר, גם מצרי, הסביר לי את זה וגם נתן המלצה טובה לגבי דרך המשך. 

המלצה לגבי נסיעה באוטובוס מסואץ לקהיר. בתחנה הזאת לא ממש יודעים אנגלית. התכוננו להסתדר עם מצב שאתם צריכים להבין מתוך הכרטיס כתוב כולו בערבית מה הוא האוטובוס שלכם. :) אל תבהלו - זה נפתר ע``י כמה נסיונות לברר את זה אצל מקומיים ונהגי אוטובוס ע``י הצגת כרטיס ובקשות באמצעות סימנים (אבל צריך כמה נסיונות כדי להבטיח שהמידע נכונה).