תלמה ויורם גלין, מטיילים ותיקים, יצאו למסע בהודו. יורם הספקן מעלה על הכתב את כל הדרוש למטייל הנבוך כדי לרכך את ``הלם הודו`` הראשוני. בכתבה הראשונה בסדרה הוא מספר על ההחלטה להגיע לשם ומספק לנו היכרות ראשונה עם התרבות המקומית.
היכן גילו יורם ותלמה גלין את הרוחניות בהודו? בכתבה השניה בסדרה מתאר יורם את סיבוכי הלשון בהודו וה``אינדגליש`` אותה גילה ומביא הסבר ראשוני על זרמים ודתות בהודו.
בכתבה הבאה תמצאו את חלקו השני של סיפור מסע בהודו ובו מסלול שלם ומפורט לטיול של זוג צעירים בני 50+.
ההחלטה לנסוע בשנית להודו לא דרשה מאמץ מחשבתי מיוחד, כבר בפעם הראשונה טרם הנחתי את כף רגלי על המטוס ידעתי כי צפוי לי מסע להודו בשנית. מצאנו את עצמנו מטיילים לבדנו במישורים ירוקים, בהרים מושלגים, מהלכים בין עשרות קופים וחיות אחרות. ישנו בטירות, טיילנו ותרנו במעמקיה של תרבות זרה ועתיקה אשר שמרה על סממניה ונהנינו מהשקט המקיף את כל המטיילים בהודו.
מי שמגיע לראשונה לדלהי, מתוודע לנהגי ריקשה תובעניים ויכול למצוא בה פינה ירוקה ואתרים היסטוריים. בכתבה שלפניכם על ההיכרות עם דלהי, נסיעה מלאת חוויות ברכבת, וביקור בשמורת הציפורים נטולת הציפורים.
רישיקש היא עיר עמוסת עולי רגל המגיעים אליה ומתפללים על גדות הגנגס הגדול שעל הגשר התלוי החוצה אותו עוברת תנועה איטית וצפופה. הרידואר הסמוכה היא אתר פופולארי גם כן לעולי רגל והיא מקום מצויין לצפייה בטקס הפוג'ה.
תמר ושמעון יוצאים לטייל עם אראלה והרי, זוג חברים, ומגלים פעם נוספת, כי בהודו אין סוף להפתעות. עד כמה שאתה בעל ניסיון ועד כמה שאתה בודק את הדברים מראש צפה להפתעות. זה חלק מהקסם שלה.. יומן מצולם וצבעוני מסיקים וצפון הודו.
הערים הרוחניות הרידוואר ורישיקש בצפון מרכז הודו מלאות במקדשים, בטקסים רוחניים ובעולים לרגל מספר פעמים בשנה. תחיה, כתבתנו בשטח, יורדת ממנאלי ובוחרת במסע האישי שלה להצטרף לרבבות הודים שעולים לרגל, לטיפוס ארוך ומתיש ולנצח את גופה ואת רוחה. על הדרך היא מעניקה
למרות שחיכה להלם התרבות המדובר, ההלם לא הגיע ובמקומו הגיעה אהבה גדולה למדינה הזאת, שיש בה כל כך הרבה צבעים, אנשים מיוחדים נטולי מחסומים, פרות ונהרות קדושים. טיול שהוא הסתכלות אחרת על החיים ורק מי שיגיע לשם יבין. לפניכם נקודות חשובות במסלול טיול בן 3 חודשים בהודו.
המבקרים במקדש הזהב יפגשו אלפי סיקים ויתוודעו לכלים שהם נושאים בבגדיהם, לשיטת שטיפת הרצפות ולשימושיה השונים של המטריה. כתבנו מגיעים לשם, מתרשמים וממשיכים לרישיקש.
לאחר שעפרי ועדי מגלים כי כמעט כל הודו הגיעו לנייניטאל לחגוג את חג ההולי, הם ממשיכים לנקודה הבאה במסלולם, העיר אלמורה. שם מזהירים אותם כי לא כדאי לצאת לרחוב והם חוגגים עם המשפחה המארחת ומתחרים עם ילדי השכנים: ``מי צובע את השני יותר``.
לפניכם סיפור הדרך של הטרק ניניטל-קומריה (קורבט), טרק בן חמישה ימים, שעובר ביערות וכפרים וחושף טבע יפהפה וחיים מקומיים, השונים כל כך מהמוכר לנו.
ההרים הירוקים, הג`ינג`ר בכוס התה ומזג האוויר הנעים של תום המונסונים. בכל ערב יורדת משפחת שפירא לאחת הגתות שעל נהר הגנגס ומשתתפת עם שקיעה בפוג`ה (תפילה), משיטה קעריות עלים עמוסות פרחי טגטיס, קטורת ונר.
מאמריצר, עיר הקודש הסיקית פונה משפחת פלג לרישיקש, עיר קדושה להינדים על שום נהר הגנגס שחוצה אותה קרוב למקורותיו. יש שם מרכזים רוחנים - ``אשרמים`` ומקדשים שונים. טקסי ``פוג`ה`` מרשימים לציון המתקיימים בתחילת יום בזריחה ובסיומו בשקיעה על גדות הנהר, עוטפים את העיר באווירה קסומה.
משפחת תבל ממשיכה במסע בהודו ומגיעה לרישיקש הצבעונית. במהלך החודש בו הם שוהים בעיר, הילדים זוכים לבלות בפארק מים כיפי וכל המשפחה יוצאת לשיט על הגנגס, מתייעצת באסטרולוג המקומי ומשתתפת בחתונה הודית למהדרין. אכן הרפתקאות ברישיקש!
פרק מתוך הספר ``<a href=http://shop.lametayel.com/cgi-bin/lametayel/4971048.html target=_new>שאנטי שאנטי בלגן</a>`` - סיפור המתרחש בצפון הודו: רישיקש (Rishikesh), גאנגוטרי (Gangotri) וביקור אצל באבא פראיאג.
שמוליק הוא מטייל ותיק במזרח, ובכל זאת הודו מצליחה להפתיע אותו. לחיוב או לשלילה, אבל היא תמיד מפתיעה. קראו כאן על ביקורו בצפון הודו וברג`אסטאן - הנופים, הריחות והטעמים. אם כבר הייתם שם זה יחזיר אתכם, ואם אתם בדרך תרגישו שאתם כבר ממש שם.
משפחת פלג מגיעה לרישיקש ומוצאת בה הפתעות נעימות - ומגלה עיר נעימה ושוקקת חיים, חופים לרחצה בגנגס, מסעדה עם נוף נפלא על גג המלון, טקס הפוג`ה המסורתי והרפתקאות במים - בנחל מקסים עם מפלים ובפארק מים נחמד.
באוטאראצ`אל (Uttaranchal) המיתולוגיה ההינדית חיה ונושמת, או לפחות מונצחת במקדשים. כאן העליב החכם צאקשה את סאטי בתו עד כדי התאבדות, אפשר למצוא פה חלקים מגופו של שיווה פזורים ברחבי המדינה, וכאן, גם המקור של פגנגא הקדושה, בתו הבכירה של המאליה.
רישיקש ידועה כבירת היוגה העולמית, אבל זה כנראה פחות מעניין ילדים. הפעם נעם מספר על חוויותיו בעיר הרוחנית, מנקודת המבט המקסימה שלו: על יחסי משפחה (תלוי במידת העצבים), קנאה (עושה הכי נעים), באבות, אוכל, שפות ו... החיים בהודו.
הודו תופסת חזק את כל החושים. היא מלאה בצבעים, בריחות, בקולות ובמראות יוצאי דופן שלא רואים במקומות אחרים. אב ובנו יוצאים לטיול משותף להודו. אמנם ההתחלה לא קלה, אבל אחרי כמה ימים הם מצליחים, כמעט כמו כל מי שמבקר בה, להישאב למדינה הכל כך מופלאה הזו וחוזרים לארץ מלאים בחוויות ורשמים.
רישיקש נחשבת למרכז רוחני ולאחד המקומות הקדושים ביותר לדת ההינדו ולכן מגיעים אליה מיליוני תיירים הודים מדי שנה כדי לטהר את עצמם מחטאיהם על ידי טבילה במי הגנגס הקדושים. רישיקש משופעת בסיפורים על מדיטציה, הסתגפות וגאולה, והיא התפתחה כאחד המרכזים הטובים ביותר בעולם לבתי ספר ליוגה ומדיטציה.
כמו הביטלס בזמנו כך גם כיום מטיילים רבים נוהרים לרישיקש לספוג רוחניות. רישיקש עצמה הינה מרכז יוגה ענק מלאה במקדשים, באשרמים ובקורסים. בנוסף לרוחניות, רישיקש מציעה גם רפטינג ומסלולי טיול באזור, והמפורסם בטרקים הוא הטרק למקורות הגנגס
